<h1>מרדכי סימן תרמ"ד</h1>
<h2>דף ד.</h2>
איתמר שבת וי"ט פסק ראבי"ה דכי היכי דביצה שנולדה בשבת אסורה ביו"ט משום הכנה הכא נמי שירי פתילה ושירי מדורה שהדליקו מע"ש ודלקו בשבת וכבו בשבת א"נ שהדלקו בשבת לחיה או לחולה שיש בו סכנה וכבו אסורים להדליקן למחרת בי"ט. וטעמא משום דדמי להכנה כי במקום שנכבית הפתילה נעשית ונתקנת בהיותה פחם והוכנה להדלקה. כדתנן, פרק במה מדליקין (שבת כט ב), ר' יוסי פוטר בכולן חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם, והוכנה להדלקה, ודכוותה בשירי מדורה, נתייבשו ונוחים להבעיר שנית. ושירי שמן נמי כיון דגזרו בשירי פתילה ה"נ בשירי שמן. ואע"פ שלא היה בדעתו להכינם, לא גרע מביצה שהכנתה בידי שמים ואפ"ה גזרו. וראיה מן הירושלמי דהכא (פ"א ה"א) ובספ"ג דעירובין (ה"ח) דאתפליגי, שירי פתילה, שירי מדורה, שירי שמן שכבו בשבת מהו להדליקם בי"ט. רב ור' חנינא תרויהו אמרין אסור ור' יוחנן אמר מותר. א"ר מנא קומי ר' יודן מה איכפת ליה פתילה גבי ביצה. א"ל מן דאנן חמוי רבנן מדמין לה, היא הדא היא הדא. ונראה לראבי"ה דה"פ מה איכפת כו', מה ענין פתילה אצל ביצה, מה ענין הכנה שייך בפתילה, והשיב לו כיוון שחכמים שבדור דימו אותם גם אנו נדמה. ונראה לראבי"ה דאסור לטלטלם כמו ביצה. וכן פסק רשב"ט בהם לאיסור. וכן פסק בספר התרומה בהלכות שבת. וכן פסק הירושלמי כרב. והקשה הר' יהודה מפאריש וא"כ קשה למנהגנו שאנו מדליקין שירי פתילה ומדורה ושמן שכבו בשבת וי"ט זה אחר זה. ותי' לו ר"י דודאי הירושלמי סובר שיש שם הכנה לפי שנוחין להדליק אחר שכבו יותר, והכנה גדולה היא זו. אבל התלמוד שלנו אינו חושב זה הכנה, כיון שגוף הדבר בעולם והוי כמו אפיה ובשול דפרי' לעיל גבי ואין י"ט מכין לשבת, דלא מקרי הכנה כיון שאינו מתקן אלא דבר שישנו כבר בעולם. ועל זה נראה כי סמכו העולם לחזור ולהדליקם בשבת אחר י"ט או בי"ט אחר שבת. תוס. והנשים המדליקות הנרות ומכבות אותם מבעוד יום וחוזרות ומדליקות ושאלתם מה הטעם. יפה עושות בער"ה או עי"ט שלפני שבת או ע"ש שלפני י"ט משום הכנה. ובספר התרומה תמצאוהו מפורש יפה. ושלום העני מאיר.
